רסיסים

את זכרון היותך אכסה בדמעות
על כי באת אלי ועזבת לתעות
על ימי החמלה שעטפו את גופי
אתרפק מכורה אל שברי נגיעות

את היופי החם שהבאת אלי
בי אנצור לעולם עד יכלוני ימיי
והקסם הרך בו כישפת נפשי
יישאר בתוכי כניגון חרישי

רסיסים של כאב
הם חותכים בבשרי הצורב
מישירה מבטי אל הקור, ויודעת
אתה בוודאי לא תחזור
אתה בוודאי לא תחזור

ומגע המתיקות לא אתן שיכלה
ופשטות זכרון בלילות תתגלה
בלטיפת געגוע אשוב אל דמותך
יחפה מתחושות שהיו אז שלך

רסיסים של כאב...

ולרגע אחד אתבונן בכמיהה
אל היופי החם שנתנה השעה
ואשוב לבקש את הזמן שאינו יותר
אהבה רחוקה, מתוקה ותועה...

את זכרון היותך אכסה בדמעות...

רסיסים של כאב...

מילים: רחלי וולשטיין, לחן: נועם גלפרין