מחשיך הערב מלכה'לה

מחשיך הערב, מלכה'לה
פרפר בעיגולו
רוחף, ואט נושר עייף
בין עשב לחלום.

שואב המים העני
עייף הביתה שב.
ככל ערבית גם ערב זה
שיר יש לו וכוכב.

כותב, והדמעות שלי
נוטפות על הנייר,
רואה איך את על סף דלתך
עומדת בוכיה.

נוצצת לך סיכה כסופה
על פני שמלת קטיפה,
שבידך העצובה
את לעצמך תפרת.

שחור-שיערך המסורק
בשמן המשחה -
כך היא נראית האהבה
שנדה בניכר.

כך היא נראית האהבה
שלא ידעה מנוחה,
ובעצמה היא מטיחה
קללה במקום ברכה.

לילית גם היא נקראת ציפור,
גם ערבה היא עץ,
אך אהבה באין רקמה
היא קשת ללא חץ.

ציפור בודדת הכמיהה,
תתור אי מקומה.
ממרחקים היא מביאה
תמיד אותה דמעה.

אני כותב לך, מלכה'לה
אך למה זה כמו
פרפר, למות אני חולם
בעשב העמוק.

מילים: איציק מאנגר, לחן: נחצ'ה היימן