למדי אותי לבכות

למדי אותי לבכות,
עיני אינה דומעת עוד,
על גשר אנחות
תליתי כינוריי.
למדי אותי לבכות,
נפשי אינה יודעת עוד
לשפוך את המלוחות,
את גשם דמעותיי.

הנה ביום סגריר
או יום איבה,
אני באר מרים החרבה,
ואין לי מענה,
ואין תשובה,
אבל עוד מפעמת בי תקווה.

למדי אותי לבכות,
להיאנח על סבלותיי,
למצוא בין המצוקות
מנוח לימיי.
למדי אותי לבכות
על אהוביי ועל מתיי,
וחרישית לזכות
בשקט לחיי.

הנה ביום סגריר
או יום איבה,
אני באר מרים החרבה,
ואין לי מענה,
ואין תשובה,
אבל עוד מפעמת בי תקווה

מילים: דודו ברק, לחן: מוני אמריליו