רחל

ואז ביקשנו מרחל לראות,
לראות לאן נוסעות הרכבות.
כשהן יוצאות כל הקרונות מלאים,
כשהן שבות הספסלים ריקים.

סעי, רחל, עם הרכבת וראי
לאן הולכת היא,
לאן הולכת היא.

שאלנו את נהגי הקטרים
לאן נוסעים היהודים שבקרונות,
והם השיבו כי אינם יודעים,
כי מתחלפים הם בין התחנות.

סעי, רחל...

סעי, רחל, השאירי נא מכתב
חבוי בסדק צר מתחת לספסל,
וכאשר ישובו הקרונות
נקרא בו ואולי נדע דבר מה.

סעי, רחל...

יצאה רחל עם הרכבת מן העיר,
בקצה ספסל ישבה הנערה,
עברה על-פני שדות על-פני כפרים,
גשרים ונהרות ויער-עד.

סעי, רחל...

אחר זמן רב הגיעה אל מקום
שלא ידעה את שמו רק ראתה -
יורדים היהודים מן הקרונות.
ועוד מלים הוסיפה במכתב:

סעי, רחל...

"אני רואה צריפים, גנות-פרחים
ושם של תחנה בגרמנית.
אני שומעת קולות כלבים נובחים,
ואנשים לובשים בגדי פסים"...

מילים: חיים גורי, לחן: יוסף מר חיים