ילד שלי

הדמעות חרש נושרות
אל תוך ליבי,
אל אותו חדר חלול
וריק מאשליות.

ופתאום רעד מוכר
חולף בדם,
מי זה, מי זה שם.

הזרועות עוד מחבקות
ולא מוצאות
את אותו רגע מובטח
של רוך שאין לו סוף.

ופתאום קול מתקרב
צלול וחם,
מי זה מי זה שם.

שתי עיניו בי מביטות
נעלמות,
רק חיוך פרח לבן
תלוי עוד באוויר,
ואני עוד רצה אליו
עד קצה העולם,
מי זה, מי זה שם.

בשפתיו- אמא- קורא
אך לא נשמע,
קריאתו סרט אילם
בת קול של נחמה.
ואני שרה חכה
בלב נרדם,
מי זה, מי זה שם.

מי זה שם שותק,
מי זה, מי שם צועק
ומתרחק בחושך.
מי זה שם צוחק,
מי זה, מי שם בוכה-
ילד שלי
ילד שלי ילד שלי.

מי זה שם שותק,
מי זה, מי שם קורא,
בוכה-
ילד שלי
ילד לא לי
ילד שלי
ילד לא לי
ילד שלי

מילים: אהוד מנור