גסות רוח

גסות רוח היא לא הצד החזק שלי
אני מנומס כמו דג
לא יתפסו אותי בוכה
את מה שיש לי לומר אני תמיד אומר
בשקט בצורה מנומסת ובאופן מאורגן
ומסתיר בתוכי חוליגן לא קטן

לא מפשפש בחיים של אחרים
לא חותר אל החולשות הבזויות שלהם
אל מה שעושה אותם מה שהם
אם חותכים אותי בכביש
אני אומר בבקשה
כשמטילים עלי כנסות
מקבל בהבנה
אם הייתי יכול להפוך
את המחשבות למעשים
לא להתבזבז בתוכניות איך לחיות את החיים
אם לא היו לי השירים אז לא היה לי בשביל מה

אני אומר הרבה מאוד במעט מאוד מלים
אבל טועה ברוב מה שאני אומר –
יש לי תפיסות שלא מן העולם הזה.
שמרנים רואים בי מישהו שצריך להרוג.

מרוב המסגרות אליהן נקלעתי הוקעתי בשאת נפש.
מאותה עבודה לדוגמא – פוטרתי שלוש פעמים
כשאני צועק אושר בורחים כאילו צעקתי פצצה
כשאני אומר אהבה, צוחקים.

מחוץ לשירים אני בנאדם טוב. הזולת תמיד בא לפני בסדר העדיפויות
אני מסביר פנים עד שמבינים, ואני לא מפריע לזולת לחיות,
ומוותר בקלות כדי להימנע ממחלוקות

כשמכים אותי אני סופג, ולא אחת קרה שנזקקתי לטיפול רפואי
וגם אותו עברתי בגבורה ובצורה מנומסת.

אני מושיט עזרה לי שמבקש, תורם לעמותות קיקיוניות, ומתאמץ לשמור על הסביבה.

בתוך השירים אני לא בנאדם טוב.
אני לא מתחשב בזולת, ולא מסביר ולא מתנהג בחלקלקות,
ולא נמנע ממחלוקות ולא מוותר.

בשירים אני אדם אחר.
אני מכה, קובר, מורח אותיות על כל חלקה פנויה בדף
ותמיד אני נגד

אני עומד מנגד כשמבקשים ממני עזרה
ולא תורם שום דבר לספרות העברית
ומזהם את הסביבה.

מילים: ערן בר גיל, לחן: בועז ריינשרייבר