עננה

כשכח עזבני,
ידיי שמוטות ולא אוכל לגעת בקול שכינה.
ובקולי בוקע, רצון גדול לפול
לתהומות הנשייה.

ולא אוכל לומר
שיש דבר יותר קטן ממני
כי אני נעלם.

וחדוותי, נשמת אפי
גם היא גוססת בודדה
כמו שלא הייתה מעולם.

אנא אלי, פזר נא עננה
אנא אלי, אנא

כשכח עזבני,
תהיי דבשת לכוחי ובגופך נחמה.
בקול צלול, תשאי אותי על גב כנף
לארץ שם אראה את נופך.

ולא אוכל לומר
שיש דבר יותר גדול
כי באושרך אני נעלם.

בקול מזמור אחזור להיות אותו אדם
שיש לו עוד מקום לעולם

מילים: רמי תלמיד, לחן: רמי תלמיד