קול פעמונים

על העיר צעיף שחור לאט יורד,
מיתרים שישה שותקים כעת
ובדממה,
שיר מוכר, כמו אתמול נשמע,
שיר על נחל,
על שיטה פורחת,
שיר של נחמה.

קול פעמונים
מלטף כל אות ותו,
חלילים ברוח סתיו
מעל העיר.
קול פעמונים –
חברה שלי מכבר,
אין לי בשבילך דבר,
לבד משיר.

ובדרך ארוכה, רבת הדר,
את הלכת בעמק ובהר,
אך שביל של אור
לך נמתח מארצות הקור
ולשמש כל געגועיך מבקשים לחזור.

קול פעמונים . . .

בערוב היום תרמיל הורדת פה
ורקמת את המחר הטוב,
אך למה כאן,
לא תשואות, לא שירי הדרן,
לא הפעם!
ועכשיו את נמה
ואני – לא רן.

קול פעמונים . . .

מילים: חיים קינן, לחן: יהודית הלמן אלירן