עטופת חושך

אלמן ואב, איש מתון, איש ישר.
על משכבו בלילות בושה.
מעבר לקיר לנה אישה.

שנתו נודדת. היא לבדה.
מעבר לקיר עירומה על צידה.
בתי כלתי. קטנה. ילדה.

מן הגן האפל קוראת לו ציפור
עטופת חושך מנחשת אור.
נרימי נרימי. הלוא תזכור.

מדליק את האור למראשות מיטתו.
בתצלום השידה פני בנו. פני אשתו.

מדשדש למיטבח. רוצה לשתות.
שותה. חוזר לחדרו. יושב.
בוהה על עצמו מול צג המחשב.
מדפיס במקלדת: קיץ קשה

מן הגן האפל קוראת לו ציפור
עטופת חושך מנחשת אור
נרימי נרימי. הלוא תזכור.

קם. חושק לגשת לכסות אותה,
לפרוש כנף אב על תרדמתה.
כובש רחמיו. חוזר למיטה.
מתעלם מבשרו. מתהפך. מתלבט.
שוב מדליק. חמש בבוקר כעת.
חמש זה כבר תשע שם בטיבט.

מן הגן האפל קוראת לו ציפור.
עטופת חושך. מנחשת אור.
נרימי, נרימי. הלוא תזכור

מילים: עמוס עוז, לחן: שאול בסר