איש הים אבד

ערב, הוא יושב על שפת המים הגדולים, ומבטו אי שם
בעודו החם משמש, ריח הגלים דבק לנצח

לידו שחפים, נוקרים בלחם דייגים, הוא משחק איתם
שמש מתפדרת בענן ורוד, דקה לפני שמתה

לילה, הוא נשען על הדלפק, חמוץ מיין וזיעת אדם
כבר בקבוק שלישי שהוא שותה, ורק שעה אחר חצות

תכלת העיניים לא דוהה, למרות היין, הוא גם לא נרדם
כאילו מחכה, וכמו יודע, שיקרה דבר למרות

אור חיוור של שחר, מגלה אותו שותק, על צוק מעל הים
לא מתיק עיניו מהגלים, ומסירה קטנה ששטה

כל חייו חולפים, כבהילוך מהיר וזר,ברגע שנחלם
הוא לא מתעורר, גם כשגופו צולל לחול הרך, למטה
שעת הצהרים,
ילדים ליד המים,
הוא נמוג,
נספג בחול,
עיניו נוספו אל השמיים...

מילים: שאול צירלין, לחן: שאול צירלין