מחר אקום

מחר אקום עם שחרית
ולדרכים אצא אני.
כתרים של אבל זוהרים
ימים של קיץ, אחרונים.

כזה יום קיץ גם אני
הייתי אז, איך שבוזבז
האור שלי והזהב
בקלות-יד, בתום-לבב.

ואחר כך במו דמי
בערמת דגן אובד.
ויום של קיץ עוד אחד
שפך אורו על כאבי.

עכשיו איש לא יכיר פני
קרני, פרכוס האור שלי
זהב ורטט וכחולי -
אור-דמות שלי הראשונה.

אותי אכיר אז רק אני
בדמות-האלף של פני,
בנטף שמש מתנוצץ
על בד ביער אילני.

עיתים ברטט של שושן
בזמזומיה של דבורה,
ובאווז, שבשדה
הוא רץ מבלי לדעת אן.

עיתים אכיר אותי, אלי
בחטא אדום שלפרג.
באגל-טל שטרם-יום
יפול על כנף התרנגול.

מחר אקום עם שחרית...

מילים: איציק מאנגר, לחן: נחצ'ה היימן