וגם ההד נדם

וגם ההד נדם... ולא שרד מאום
מהזהב הטוב של מיכמני עבר.
עתה אביון הלב, עתה הלב עגום,
עתה הוא קר.

ואיך יחיה אדם? ואיך יוכל להם,
לבעוטי הווה ולרוגז הבאות,
באין לו כנף מחסה, באין לו חיק האם
של זכרונות?

מילים: רחל