התופסת

יוסי ומרים היו שכנים לבית
עוד מזמן ימי הילדות
יחד שיחקו בצל עצי הזית
כמובן גם רבו על כל שטות
שיחקו במחבואים, בכדור ובבולים,
אך בעיקר אהבו את התופסת
יוסי רץ אחר הבת
אך תמיד נשאר לבד,
כי מרים ברחה אל המרפסת
(כי מרים ברחה אל המרפסת)

השנים חלפו, גדלו עמן השניים
ויפתה מרים עד מאד
יוסי מאוהב עד מעבר לאזניים
אך מרים אינה רוצה בו עוד.
ערב ערב הוא צופה, מייחל ומחכה לה
כי תבוא תצא אל המרפסת
ואולי יצוד מבט
שיאמר: רוצה הבת
לשחק אתו שוב בתופסת
(לשחק אתו שוב בתופסת)

זמן נוסף חלף ויוסי הוא כבר גבר
את מרים עקר מלבו
אך עתה נוכח שפתע מכל עבר
הבנות יוצאות לתפוס אותו
רק מרים נותרה לבד, נעזבת מכל צד,
בודדה יושבת על מרפסת,
מחכה לשוא לשוא
שיבוא יוסף עכשיו
לשחק אתה שוב בתופסת
(לשחק אתה שוב בתופסת)

לסיפור הזה מוסר השכל ידוע
וברור לכל בודאי,
לא כדאי לרוץ תמיד בכל הכוח
לבורחת לא תמיד כדאי.
כי הזמן הן רץ גם כן
הוא לא יחכה לכן
וישאירכן לבד על המרפסת.
ראש נחוץ ידידותי,
זוג רגליים אין בו די
לצרכי משחק התופסת
(לצרכי משחק התופסת)

מילים: אמיתי נאמן, לחן: אמיתי נאמן