ונוס

ונוס ממילוא עלתה אלי לרגל
אמרה: "אז ככה, ששת אלפים שנה אתה מתחמק,
אל ת'אל ת'אל תנתק
קבענו פגישה והנה אתה, מתחבא בתל הביב,
במסווה של מקומי
נראה אותך בוכה לקוסמוס במקומי"
חיפשתי במילון מלה שתבהר
כמה זה שורף וכמה מהר.
ונוס נסה בלי לומר מלה
(מה אני אומר, הלא זו היא שדברה),
לחצה אותי לקיר השלפוחית
ופרצו דמעותיי מכל נקביי.
ונוס בואי וננוס אל ההרים
כמו צמד עכברים נמלט אל החורים
עכשיו אני רואה, זה או עכשיו איתך
או לעולם לא יותר, עם הראש מחוץ לפח.
לקחתי לה את היד שעדיין לחצה
אנחנו ממשיכים לרוץ, רוצה או לא רוצה.
"שמע משהו חזיר קטן
השיער הזה שלי, שאתה רואה
בבוקר הוא אדום ובערב הוא שחור
שלושה מאהבים חמושים במסרקים
רדפוני אל היער
ורק אותך רציתי שתבוא עם תער
בשבילך אני קרחת, אם תרצה
אם תיתן אני לוקחת".
ונוס ילדתי, את נשמת אפי
מה פתאום ברחתי בלילות אני צרחתי
ולא רק סמים
גם נאקות קצובות חסרות פשר
גם רכבתי בחוזקה על גב הנשר
חיפשתי במצרים, הגעתי לנפל
באופרה מצאתי את עצמי מוטל.
אבל מה איכפת לי כשאת כאן איתי
נלך אולי לסרט או לאכול ספגטי
מה איכפת לי כשאת כאן איתי
האוכל כאן בסדר, ונוסי תנסי

מילים: דן תורן, לחן: דן תורן