דומם

אל החורש לילה לילה היא הולכת
ובמשעול ניצבת היא בדד
ורוח ליל משיר עלה, משיר שלכת
והיא עומדה דומם, דומם

ובחורש בחצות הוא בא עדיה
וממולה ניצב הוא במשעול
ואת ליבה היא לו מגשת על ידיה
והוא עומד דומם, דומם

שם בחורש היא טווה חלום של תכלת
כולו רקום בחוט של אהבה
והיא יחדיו עמו לעד עם צחוק של ילד
והוא הולך דומם, דומם

מן החורש עם השחר היא חוזרת
ומחווירים פניה, אך רנים
ורוח סתיו נושק דמעה אחת נושרת
והיא הולכה דומם, דומם

מילים: עודד אבישר