הרועה הקטנה מן הגיא

כאשר תעצמנה עיני
ואשכח את עדרי ויוני,
עוד אזכור, עוד אזכור, ידידי,
הרועה הקטנה מן הגיא.

כוכבים ידעכו מעלי
והחושך יכס את חיי,
אך אני עוד אראה לפני
הרועה הקטנה מן הגיא.

באילן יאלמו צפורים
והרוח ידום בהרים
יחריש חלילי וזמרו,
אך אשמע את צילה בעברו.

והיה כי אפקח את עיני,
והנה הרועה מן הגיא.
כגדיה שחמחמה בין גדיי
היא פועה ושואלת: מתי?

היא שואלת: מתי, בחורי,
תברך את אמי בכפרי,
ותאכל מפריה בגנה,
ותשתה עם אבי מיינה.

ואשיב לרועה הקטנה:
לא אשבע מפריה בגנה
לא אשכר מיינה בגתה
רק בקשתי לשכוח ביתה.

מילים: רפאל אליעז, לחן: משה וילנסקי