זה יעבור

עוד אני זוכרת, עוד אני זוכרת
רעש צמרות וזמר מעיין.
לצידך דומם הלכתי כעיוורת,
בשימלה צחורה, בבוקר הלבן.

כנראה, מאד הייתי נהדרת,
כנראה, הייתי חמודה מאד.
עוד אני זוכרת, עוד אני זוכרת
איך ליבי צחק מאהבה וסוד.

אך גם בימי האושר - לא ידעתי איך
משהו ניגן,ניגן בי וחייך:
זה יעבור, זה יעבור,
זה יעבור ילדה, כזמר על כינור.
יגון ואושר מתחלפים בתור,
זה יעבור, זה יעבור.

לכן, כל עוד עינינו
משימחה זורחות,
אהוב אותי הרבה,
הרבה, הרבה מאד.
הבט: היום זוהר
על ארץ ושמיים.
מפני שהוא עובר, עובר
יקר הוא שבעתיים.
יגון ואושר מתחלפים בתור,
זה יעבור, זה יעבור.

וימים הגיעו, ימי חול ועוני,
רוגז וקטטה ויגע עד-אין-די.
יש רבים אולי כמוך וכמוני,
ולכן רבים יבינו לדברי.

כנראה, מאד הייתי נהדרת,
כנראה, הייתי חמודה מאד
אם את תמונתי שמרת במיסגרת,
אף כי לא רצית את פני לראות.

אך גם בימי הדמע - לא ידעתי איך -
משהו כאז ניגן בי וחייך:
זה יעבור, זה יעבור,
זה יעבור, ילדה, כבכי על כינור.
יגון ואושר מתחלפים בתור,
זה יעבור, זה יעבור.

אל תוך עיני הבט נא,
הן לך קוראות:
אהוב אותי הרבה,
הרבה, הרבה מאד.
כי אושר שחזר
אחרי דמעות עיניים,
הן שבעתיים הוא יקר
ועז הוא שבעתיים.
יגון ואושר מתחלפים בתור,
זה יעבור, זה יעבור.

צעירים אנחנו, אך בבוא יומנו
זה עם זה נשב אולי בגן העיר.
זה אל זה אולי נרכינה את ראשינו
כן, ממש כאז, בהתחלת השיר.

כל הטוב, הטוב, יצוף אז למזכרת,
והרע יחלוף, לא נזכרנו עוד.
ואני אלחש - הייתי נהדרת...
ואתה תסכים: - כן, חמודה מאד.

ואז אתה תאמר: אוי, איך דוקר בגב...
ואני אלחש עלי ראשך הסב:
זה יעבור, זה יעבור,
זה יעבור, ילדי, מחר עד בוקר אור.
זיקנה ונוער מתחלפים בתור,
זה יעבור, זה יעבור.

וכדי שנחייך אז
בניצנוץ דמעות:
אהוב אותי היום
הרבה, הרבה מאד.
כי אם הלב אהב
בנעוריו אי פעם,
הלא גם לדקירות הגב
יש אחר כך קצת טעם.
כי לוחשים אז בחיוך של אור:
זה יעבור, זה יעבור.

מילים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי