כשאני עומדת על במה

כשאני עומדת על במה,
ושרה את חיי,
הרגשה מוארת חמה
זורמת בעורקיי.
ושוב השיר את החלום מגשים,
והבדידות שוב מתמלאת באנשים.

על הבמה כל לילה,
אני נולדת מחדש.
כי בשבילי במה היא בית,
היא בשבילי מקדש.
ומחיאות כפיים -
הן כמו מרפא לנשמה.
לכן אני כבר לא ארד מן הבמה.

כשאני עומדת על במה,
קשובה אל הדממה,
בי עולים קולות האדמה,
בשיר של נחמה.
ושוב אני חוזרת אל הגן,
ומעליי זוהרת קשת בענן.

על הבמה כל לילה,
אני נולדת מחדש.
כי בשבילי במה היא בית,
היא בשבילי מקדש.
ומחיאות כפיים -
הן כמו מרפא לנשמה.

לכן אני כבר לא ארד מן הבמה.
לכן אני כבר לא ארד מן הבמה.

מילים: אהוד מנור, לחן: משה וילנסקי