רחל

ילדה היתה אי שם בכפר
ביתה טבל בשדות דגן
קלת כנף היתה, פרפר
לבין הגורן והגן
ולה ביום הרוח שר
הלילה יתנגן.

רחל, רחל, אורך יהל
בצמותייך הזהב נושק זהב
רחל, רחל, יינך אפל
ובעינייך העינב נושק עינב.

רחל, רחל...

עלה שושן מן החולות
וייף מאוד בעלעליו
ואין מחול במחולות
שלא תירקוד קלת כנף
וצליל קולה בין הקולות
מרעיד במיתריו.

רחל, רחל...

ולילה בא כבד מטל -
ותעלם בשדות נכר
נוגים הכוכבים מעל
כעיניהם של בני הכפר.
שושן למול ביתה נבל,
ורק הרוח שר.

מילים: יחיאל מוהר