זו אותה חלקת שדה

זו אותה חלקת שדה,
זרענו בה את פרחי הצער.
זו אותה חלקת שדה,
היית נערה - הייתי נער.

ועדיין לב עם חץ,
חרוטים בגזע עץ,
שיודע לספר בראשי תיבות בלבד,
את כל סיפור האהבה
שפסעה על חוד הצער.

זו אותה חלקת שדה,
מילים נרדפות בא אל השקט.
זו אותה חלקת שדה,
דומעת לה העין הצוחקת.

וכאילו שהעץ בחזרה יורה בי חץ,
שננעץ ישר בלב ומקיץ מן העבר,
המנמנם ללא משמר בקליפה המצולקת.

זו אותה חלקת שדה,
קטפנו בה את פרחי הצער.
זו אותה חלקת שדה,
היית נערה - הייתי נער.

זו אותה חלקת שדה,
בצל אורנים רכות העשב.
זו אותה חלקת שדה,
שקיעה בזהב, ירח כסף.

זכר שיר ישן נושן,
ריח מדורות עשן,
הסירה הקוצנית,
שהפליגה אל חלום,
שמתעורר בך פתאום,
ובלב - גלים של עצב.

ועדיין לב עם חץ,
חרוטים בגזע עץ,
שיודע לספר,
בראשי תיבות בלבד,
את כל סיפור האהבה
שפסעה על חוד התער.

זו אותה חלקת שדה,
קטפנו בה את פרחי הצער,
זו אותה חלקת שדה,
היית נערה - הייתי נער.

מילים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: חנן יובל