את מתווה לי את הדרך

כשחיי קצת סוערים במים עכורים
את העוגן המציל שאותו אני מטיל
לייצב את חיי מרעד ומחיל
את אשת הפלדה בתוך עולם של בדיל

את מתווה לי את הדרך
לא כמעט ולא בערך
את השביל המנתב
את השכל אל הלב
את רואה צעד קדימה
את אשה עם לב של אמא
לב אוהב לב דואג
וכשצריך ארי שואג

מווסתת את הרגש מבפנים ומבחוץ
מסננת הטפל ומה שלא נחוץ
ערמונים את שולה בזמן מן האש
בחן וברגש מה עוד אבקש

את מתווה לי...

את רוקמת נפלא בחוטי החיים
מעיין נובע באר מים זכים
את החוט המגשר שעוזר ומפשר
כל יום כל שעה אוהב אותך יותר

מילים: שמעון אוחנה, לחן: שיקו חייק