בהר הדומיות

מה שקטה מולדך, על שיאי ימייך
עפות לאיטן היונים הגדולות.

כי זוהב השדה ושותקים השמים
ובמשק נדנדה רחבה וכבדה
זריחה ושקיעה לך יורדות ועולות.

לראותך ולזכור, צל ריסייך שלו
לך ליבנו חדש ומזהיב כמולד
אם השיר העצוב לחבקך ישלף,
בלטיפה תכביהו לאט.

המראות שנפלו פה אינם קמים
הילדים שתעו פה חדלו לראות
מסביב דומיה של הרבה אגמים
והרבה ארצות בהירות.

אם נשבעתי לרחוב ואטיל על תופו
את לחשך הימי, את תנומת עוללייך,
הן ידעתי - לשוא! את נושמת! את פה!
את בעומק חיי המתים אלייך!

את יודעת. רבות תעבורנה מנגד,
דומות לך עד כאב ונושאות אבוקה.
אבל רק אימתך לי מכל מנושקת,
אבל רק זרותך לי מכל חבוקה!

המראות שנפלו פה אינם קמים...

מילים: נתן אלתרמן, לחן: שיר נאש