העיקר

מזה שנים הוא לא נוגע,
שובר ת'ראש ומתייגע,
מרגיש שכבר אינו יודע
איך לומר את העיקר.

בין שחר יום לבין ערביים
הלוך ושוב של צהריים
בשש שנים ועוד אלפיים
סיים לכתוב, וירא כי טוב

אבל במקום שיעזוב הוא
ויפסיק כמו שלרוב הוא
לחשוב שטוב סימן לא טוב הוא
לא התרצה - וכבר מצא

כמו קוסם של יש מאין
מצא שגיאת ניקוד בזין
זיעה קרה צרבה בעין
לא התלבט - והתחרט

מוסיף מילה מוצא חרוז
אבל, לאן שלא יזוז
אין לעולם מאה אחוז
טהור ממש - זה לא חדש.

חולף שבוע ועדיין
אותה שגיאת ניקוד בזין
בבקבוקו נחמץ היין
אבד הפקק - הכל נמחק.

נכון, היו לו הצלחות
עם אהבות ושלל פריחות
שקיעות כאלה וזריחות
אבל עכשיו - כמו בסתיו

מוסיף מילה...

כמו תמיד הזמן בורח
חושב שהוא אולי יודע
יותר מידי וזה מונע
לראות ישר - את העיקר.

את העיקר- את העיקר...

אולי, שכחתי כבר - את העיקר.

הרי ממילא לא יבינו
וגם אם כן, לא יאמינו
יאמרו: ניסינו ומיצינו
קברנו כבר - את העיקר

אבל העט לא תם לנבוע
והוא חורט כדי לא לשכוח
דווקא כעת שאין לו כוח
כבר לא בוער - להיגמר

כמו השיר הזה, בערך
שאספתי לי בדרך
והשארתי למזכרת
שהייתי - שחייתי....

את העיקר - את העיקר!

מילים: שלום חנוך, לחן: שלום חנוך