אני ושירי

עת השמש שלח אל ביתך את קרניו
את הקצת משנתך אל השמש חייכת
לא היה זה השמש, ילדתי
זה הייתי אני ושירי
לא היה זה השמש, ילדה שלי
זה הייתי אני ושירי

עת הרוח זימר באזניך את סודו
את הקשבת אל הרוח ושרת עִמדו
לא היה זה הרוח, ילדתי
זה הייתי אני ושירי
לא היה זה הרוח, ילדה שלי
זה הייתי אני ושירי

לה לה..

עת הלילה פסע בחוצות ושתק
והיום לעינייך נשק וחמק
לא היה זה הלילה, ילדתי
זה הייתי אני ושירי
לא היה זה הלילה, ילדה שלי
זה הייתי אני ושירי

עת הסתיו הנווד אל ביתֶך שוב פּנה
את לגמת מכוסו, מן היין המר
לא היה זה הסתיו, לא ילדתי
זה הייתי אני ושירי
לא היה זה הסתיו, לא ילדתי
זה הייתי אני ושירי

לה לה..

מילים: אברהם בן זאב