אור בקצה המנהרה

ישבתי אז באוטובוס, מתנדנד כמו על סוס,
דוהר למרחקים,
היתה לו עניבת פרפר, ואולי פרפר על עניבה,
ולה שמלת פרחים.
אני יכול עכשיו לזכור את שניהם די אומללים,
ומהחלון רוחות שרב.
והיא בוכה והוא מוחה את דמעותיה ומנחם,
יש אור בקצה המנהרה.

המון שנים עברו מאז, השינויים כבר נקבעו,
הייתי כאחד הנערים.
מתחת לעצי שדירה, שמזמן כבר נגדעו,
ניסיתי עם ההיא.
אני יכול לזכור בכעס, אותה מתחת לפנס, דופקת לי מכות,
ואותי רץ בתוך העיר, עם הפנים הבוערים, מחפש ת'אור.

חלומות דימיוניים זה כל הסיכוי לחיות,
בלי להישבר כל יום כשרע.
לעבור את השנים למצוא איים של טוב,
בקצה המנהרה.
לעשן סיגריה, לחבק אישה בחום,
לקרוא ספרים מתחת למנורה.
לעזוב בחושך, לחפש רק את האור,
בקצה המנהרה.

יושב עכשיו במכונית, לוקח נשימה גדולה,
ביום כזה עוזבים הכל.
שבע וחצי בשעון, זה קורה לכל אחד, שהחולשות גוברות.
אני יכול עכשיו לצעוק, הרי זה לא נגד החוק,
יכול לקרוא שוב לעזרה,
מצד שני יכול לזכור , אותו אומר לה:
"תראי אור בקצה המנהרה".

כל אחד נפגע, כל אחד נבגד,
כל אחד סוחב רק את עצמו.
כל אחד אוהב, כל אחד עוזב,
לכל אחד יש אור, בחושך הגדול.

אני יכול עכשיו לצעוק, הרי זה לא נגד החוק,
יכול לקרוא שוב לעזרה,
מצד שני יכול לזכור, אותו אומר לה:
"תראי אור בקצה המנהרה".

מילים: שלמה ארצי, לחן: שלמה ארצי