אל הנירים האפורים

מיכל אינה קטנה כל כך, אך עוד אוהבת סיפורים
וגם אוהבת לטייל אל הנירים האפורים.
כלה קציר ויום דועך, הדליק שמיים באדם
ובשדה החרישי ניצב בודד אילן יתום.

מיכל הביטה עגומות ולחשה בקול חרד:
"כל כך מפחיד להיות אילן בזמן שלילה פה יורד"
אז סחתי לה סיפור קטן והיא שקטה בהרהורים
הלא אמרתי זאת מראש, מיכל אוהבת סיפורים.

סיפרתי לה על חיילים אשר יצאו למלחמה,
ועל אחד אשר נפל קרוב קרוב לאדמה.
סיפרתי לה על ידידי, על היקר מכל רעי
אשר נשאר בשדה הקרב ולא ישוב לעד אלי.
אז גחנה אלי מיכל ושאלה בקול דממה:
"נכון שזה נורא לא טוב כשיש בארץ מלחמה?"

וכשכסתה האפילה חזרנו אט מן השדות
ורק אילן אחד יתום נשאר בחושך לבדו.
"מחר אולי יהיה כבר סתיו" מתלחשים האנקורים
אך אנו שוב נצא לשוט אל הנירים האפורים.

מילים: נתן יונתן