בלדה על החיים החיצוניים

וילדים גדלים עמקי עיניים
ולא יודעים גדלים כה וגוועים
וכל אדם הולך לו בנתיבו
ובוסר יהיה לענבים
והפירות כציפורים מתות
נופלים בליל, נופלים ומרקיבים
ובדשאים דרכים, וכאן ושם
יש מקומות אורים ואגמים
ומאיימים וחורף מוות בא
על מה הוקמו כולם וכה דומים
והם רבים מספור, ומי זה או מה
תמורות הצחוק, הבכי והאימים
ושוב סובב הרוח רוח
שוב נקלוט ונדבר הרבה מילים
ולעולם ליאות באיברנו תשוקות
כל שלל המשחקים עד עץ אפן
שאנו גדולים וערירים
ובאין תכלית מדודה לעולם
ואם נראה הרבה זאת או אחרת
אך ערב אם תאמר תאמר הרבה
מלה ממנה כאב ועומק ניגרום
כדבש כבד מיערת כוורת
ושוב סובב הרוח...

מילים: ה. פון הופמנסטל