בלילות אני מתגעגע

למסיבה האחרונה, הופיעו כל החברה שהיו,
גם משה גוץ ואליהוא.
והם סיפרו שם סיפורים והבטחות וקיטורים
ושתי בדיחות מלוכלכות.
אני הייתי שם
ובין סיפור ובין קיטור
חשתי שהזמן עבר ושהקיץ מת.
ולא יהיה עוד שום דבר,
דומה.
וכשהניחו שם תקליט
ושיר ישן ממוסיקה אנגלית,
הייתי שם ולא הייתי שם.
וכשדיברו על המולדת הישנה,
נתקע לי קוץ בלב ובנשמה.
עכשיו בלילות אני נוסע
וחשך מסביב
בלילות אני מתגעגע,
למה שפעם היתה לי,
תל אביב.

וכשאני שב במכונית,
לבד הביתה ומאוחר.
ברדיו שוב שיר לא חשוב.
ושתי עיני שוב אדומות ולא מבכי
ואיפה הן אותן גומות שבלחיי.
ואיפה משה גוץ?
שהתערב בכל שיחה
רק כדי לומר דבר למישהו.
ואיפה הוא ילד הפלא אליהוא?
במסיבה האחרונה
לא ראיתי כוכבים בכלל בחוץ
ומשה גוץ מצא תרוץ,
ועל כל שבר של סיפור,
כולם חייכו
ודמעה אחת ברורה, איתי בכו.
עכשיו בלילות אני נוסע
וחשך מסביב
בלילות אני מתגעגע,
למה שפעם היתה לי,
תל אביב.

מילים: שלמה ארצי