גוליית

גוליית שוכב פרקדן
בצל האילנות
הבוקר משמאלו הערב מימינו
רגליו טובלות בים המים
אפו חורש את השמיים
נחיל דבורים בנה כוורת באזניו
דגים קטנים מתרוצצים בתוך עיניו

היי גוליית, היי גוליית
ענק הענקים עוקר הרים ביד אחת
היי גוליית, היי גוליית
היי גוליית, היי גוליית..

גוליית לועס פרדס כל בוקר שהוא קם,
בערב הוא לוכד לווייתנים בים
נוגס הוא בם אחת ושתיים
באלף ואחת שיניים.
עורבים חגים סביבו כנזר מעופף
ודב לבן פרווה רוקד ומתופף.

היי גוליית, היי גוליית...

גוליית תולש גדרות, שלטים ועמודים
כי אין לו שום ענין בחלומות ורודים
ויום אחד בנס כאילו
נופל תחתיו צועק הצילו
ואם תביט היטב תראה אז בפניו
שאבן קטנטנה שקועה בין שתי עיניו.

היי גוליית, היי גוליית...

מילים: אהוד מנור