הבלדה על ברוך ג'מילי

אני חוזר איתו
את הימים, המרחקים,
אל דרך שאספה
שלדי ברזל שותקים.
ברוך ג'מילי עוד נמשך...

חקוק כמו סימן,
כמו אות בהור ההר,
מעצב באב אל ואד-
רק שם אחד נותר:
"ברוך ג'מילי ופלמ"ח"

ברוך האל בארץ ישראל,
תבורכי פיסה של שמש אך גלי לי:
"מי היה ברוך ג'מילי?
מה עשה ברוך ג'מילי?
איפה הוא ברוך ג'מילי?"

עודני מבקש
למצוא את נעורי.
שנים עשרים ושש
בינך, ובין שירי,
ברוך ג'מילי עוד נמשך...

ובימים של דין,
בדרך באב אל ואד,
שבים שוב השירים,
להיות ניגון אחד:

"באב אל ואד לנצח זכור נא את שמותינו
צביקה א', צביקה ג', צביקה ב',
חמסינים במשלט, הזמן זוחל לאט,
כל יום כמו שבת נמשך"

מעבר "בית מחסיר",
כוכב איתך החסיר,
הכתובת על הקיר
הפכה פתאום לשיר,
ברוך ג'מילי שוב נולד.

"אנחנו פה, ג'מילי,
בארץ חלומות.
אוספים שירים, ג'מילי,
דמעות אלפיים שנות...
דמעה לכתובת בתשל"ד".

מילים: שלמה ארצי