כמו חצר גדולה

אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה,
היו ימי חמסין ופתאומית הופיעו שם שני רוכבים ועגלה,
"זו הפוליטיקה שלך בן גוריון" אמרה שכנה שבנה נפל בקרב במאחז,
מתוך העגלה הורידו הרוכבים ילדה, מוסתרת טוב בתוך ארגז.
חופשי מתלות כבר לא אהיה, אני תלוי בזמן, תלוי בזככרונות ההם.
אדם נשאר תמיד אדם מלא, גם כשהוא חולם.
ילדה מתוך ארגז חיבקה אותי חיבוק עמוק, עד מצולה.
אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה.
זו שהסתתרה בתוך ארגז סבלה מאוד מן השואה ומן הקור,
ביום העצמאות הפריחו זיקוקין דינור, אבל היא לא יצאה לאור.
אמרו שהיא איבדה את ההורים, אך לא אמרו דברים ברורים ממש בקול.
לא, לא אמרו שהיא תגמור את החיים בתוך ארגז גדול.
ויום אחד קרה מקרה באמצע הכיכר נחת קרקס עם אוהל שנפתח,
אני בתמימותי ראיתי את העולם במהופך.
"שוב בן גוריון שלח את חייליו לשדה הקרב", אמרה שכנה חולה,
אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה.
ומאז תנועת צבא בדרך היא סימן למלחמה,
ותנועה בחדר היא סימן חיים.
בואי ונרקוד בחושך לצורך הגנה,
בואי ונשים תקליט זול של ריקודים.
הודות לאיש אשר הוציא אותי משם נהייתי מפוכח,
ימי חמסין היכו באבנים ויום אחד גם הקרקס הלך,
אמרו נסע לנאפולי, היו אז ויכוחים בעד ונגד ובעד,
הכל שטויות אמרו, בשני קולות דיברו, מי שהיו ללא דעה.
למה פה אני עוד ער,
כמו זו שבארגז אני כבר לא ישן שנים,
מן החמסין גופי בוער -
געי בי בפנים.
היה שם בקרקס בולע אש שיום אחד בלהבות עלה,
אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה.
כמו חצר גדולה.

מילים: שלמה ארצי, לחן: שלמה ארצי