פלורידה

היה היתה לנו ילדות מלאת פצעי בגרות בלב,
ואיך שלא יהיה בסוף גם זה עבר,
הלכנו לתיכון ושם הבנו ת'כאב, של האהבה.
הכל רקוב הכל שקוף, זאת פילוסופיית עיתונים,
אין שחקנים רעים, רק חרא של מאמן.
ויש בנות שאוהבות בנות, בנים שאוהבים בנים,
אז מה? את מי זה מעניין?
אני מכיר אחת שמגדלת את הילדה שלה לבד,
היא חד הורית, היא לסבית והיא קטנה כמו בול.
ואיך שלא קיבלו אותה, כל כך בהתחלה.
יש לה מזל, שהם בסוף קיבלו.
וזה הרדיו על החוף, שמנגן עדיין פופ,
אומרת: "סגור אותו", אין לי ברירה, אז אני מסכים.
ורק אומר לך שאני לא קונה
את השטויות, שמדברים בחנויות,
אז שנינו צוחקים...
רוצים לפלורידה,
אבל תקועים לנו פה בבר בסמטת רחוב קטן,
צריך רק לחפש, למצוא ולגלות.
בין התורים אני עומד, כמו שעמדתי פעם,
לתפוס לנו מקום הכי טוב, כדי לראות.
ולפעמים כמו הגולשים, כדאי לרכב על הגלים,
יהיה זה יום הכי יפה, שאי פעם ידעת.
הרי הייתי הראשון, שקראת לו אהובי,
וגם אני קראתי לך.

בבקרים אני מנגן גיטרה בחדרי,
כי מזמן הפסקתי להבין ולהכיל את המציאות.
הכל סביבי כבר מסחרי ואכזרי לא מקורי,
הקשיבו לעוד שטות.
בקצה העיר יש שדה תעופה,
ומטוסים עולים וממריאים,
ובלילות שנינו הולכים לשם, לראות אותם.
איך נפרדים האנשים, איך הם בוכים
כשהם סוחבים את החיים, כמו מזוודות
וכמו ביתם.
רוצים לפלורידה...
אם האויב יתקוף מחר, נרים עליו פצצות אטום,
עוד לא מאוחר, לקחת צעד לאחור.
כשהילדה שלך בוכה, היא מתעוררת מחלום,
תדליקי לה ת'אור!
אני זה שקנה לך מתנות, שחיכה לך בלילות,
שעמד בתור להביא לך כוס קפה, בבוקר במנהטן.
"דיברת כבר יותר מדי" אומרת, "אז תשתוק
ותן קצת שקט"...
רוצים לפלורידה...
אז זהו זה, רוצים לפלורידה!
עכשיו אתם יודעים הכל,
אתם יכולים להתחיל לרקוד...

מילים: שלמה ארצי, לחן: שלמה ארצי