שיר לגיטרה

בוכיה לבד בלילה ליד מדורה דולקת
הגיטרה בצליליה מנפצת את השקט
היא מלכת הקרנבלים ומעל הזמן היא גשר
עם החלומות של פעם מחדשת את הקשר

שברירית ורגישה, מנחמת ותומכת
בשמחה וגם בעצב אחרי תמיד הולכת

בקלות היא מתמסרת באקורד היא מלטפת
אל גופי כך היא נצמדת ובצליל אותו עוטפת
שום דבר כבר לא יצליח להפריד עוד בינינו
מיתרים קושרים בכוח, מחברים לעד את שנינו

שברירית ורגישה...

מילים: רוברטו ספיולה