ליבי

אני כבר לא מכיר דבר כמעט
המציאות הזאת כל כך שונה,
הנוף הכי ירוק נמחק
ובמגדל שומר נרדם.

הנעורים ההם והילדות
בחלומות אין-זמן וסערה,
כל הדרכים הכי ורודות
בורחות עכשיו בלי אזהרה.

ליבי
אם אשאל אותך היכן אני,
זה פה או הרחק בארץ חלומי
ובתוכי כמו געגוע,
כמו געגוע ישן שממתין בפינה,
כי עוד הלב נרגש פתוח
ויש תקנה.
ובתוכי יש געגוע,
געגוע נובט שנה בשנה,
זה רק הלב שעוד שומע...

אני עדיין מחכה לנס
ששוב יכה בי בכישוף החי
ומעיין צלול ישטוף,
אמור ליבי, אמור מתי.

אני שומע את הטל נושר
כשציפורי הנפש ממריאות
וכשכואב, עלה נושר
ואור גובר על הדמעות.

ליבי...

אני נוסע,
נוגע,
מיתר מותח
ומתפקח,
אולי שמח,
בורח
ולא שוכח
את המפתח.

ובתוכי כמו געגוע,
כמו געגוע ישן שממתין בפינה,
כי עוד הלב נרגש פתוח
ויש תקנה.
ובתוכי יש געגוע,
געגוע נובט שנה בשנה,
זה רק הלב שעוד שומע
מנגינה.

מילים: שמוליק קלוסקי, לחן: יאיר קלינגר