הייתי בגן עדן

לא נותר דבר
מלבד הגעגוע
הזמן עובר לאט לאט
שעה, שבוע
כבר שנה כמעט
והעולם רגוע
ורק קולי זועק עכשיו
תגידי מדוע
הייתי בגן עדן
ועכשיו הלב פצוע
וזה סיפור כל כך ישן
וידוע.

ולך קראתי פרח
ועיניים
אני זוכר
היית לי נשמה
רק איתך
מעל ריחפתי
בשמיים
פתאום נפלתי
לבד לאדמה

החיים זרמו
הכל היה קבוע
איך שרנו אז,
בשני קולות
בלי זעזוע
והיו לילות
של צחוק ושעשוע
אבל עכשיו יש בקולי
מיתר קרוע
הייתי בגן עדן
ועכשיו הלב פצוע
וזה סיפור כל כך ישן
וידוע.

ולך קראתי פרח...

מילים: אהוד מנור