חשבון נפש

בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן ושב.
יושב איש זקן יושב וחושב
ועושה את חשבון חייו.

חושב: עוד מעט ויבוא הקץ.
מה ידעו הנכדים אודותי?
נוטל גיליון ורושם בראשו:
"אלה תולדות חיי..."

במה אתחיל? כמובן בילדות.
אך היתה לי ילדות רגילה.
מכות, ודמעות...הדודות, השריטות...
הילדונת שגרנו מולה.
אבא טרוד... ואם עצבנית...
ואחות שצועקת עלי.
מה כבר מעניין בילדות שכזאת?
--- אתחיל מימי נעורי....

בחדר קטן ואפור כתלים...

ימי נעורי? אה! על מה יש לכתוב?
בחינות...ציונים...שיעורים...
כל בוקר לקום ולרוץ לכיתה....
ופצעי הבגרות הדוקרים...
לבטי אהבה ראשונה ומרה....
הפחדים שהעיקו עלי....
אה, מה יש לכתוב? נעורים רגילים.
--- אתחיל בתקופת נישואי!

בחדר קטן ואפור כתלים...

ימי נישואי...ירח דבש שנגמר,
והפך לשנים של שיגרה...
דירה...הלוואה... מכונית... הלוואה,
ומריבות - עד לב התקרה!
תינוקת שניה... ושעות נוספות...
ולבן - בר-מצווה... חתונה...
מה יש כבר לכתוב על אותן השנים?
אתחיל מתקופת הזיקנה!

בחדר קטן ואפור כתלים...

מתי זה החלה תקופת הזיקנה?
כשהודיעו: אתה מפוטר?
והבן והבת חיפשו בית אבות.
אז הבנת: אתה מיותר!
והפחד הזה בלילות בלי שינה
שאולי לא תראה עוד אור...
כמו שכנך מימין...
כמו אותה הזקנה
שליווית אתמול אל הבור.

בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן ושב.
זוכר חלומות, אידיאלים גדולים,
שעברו וחלפו על פניו.
ועם בוקר מצאו אותו בחדרו
גחון לשולחן כמו חי.
דף ריק לפניו -
ובראשו כתוב:
"אלה תולדות חיי..."

מילים: דן אלמגור, לחן: שמעון ישראלי