ידיים

אני רואה אותו עובר
כמו צל של מישהו אחר
מן הלשכה הוא חוזר,
מבט כבוי, פרצוף קודר,
לא מחייך לא מדבר
ורק ייאוש כבד נשקף בעיניים.

באנחה קורעת לב
ליד החלון הוא מתיישב
הוא יושב וחושב
איך המפעל פתאום נסגר
מכתב קצר, הוא מפוטר,
והוא מביט ביבלות שבידיים

כן הידיים, שתי הידיים
אשר נשאו את המדינה על הכפיים
אשר נתנו למדינה כל-כך הרבה שנים
והמדינה הזאת - ירקה לו בפנים.

אני רואה אותו חוזר
כל יום הוא קצת כפוף יותר
אדם עלוב וחיוור
דמי האבטלה שבידו
כל יום רומסים קצת את כבודו
והעלבון תמיד צורב בעיניים.

הילד אוכל מבקש,
אבל אוכלים מתי שיש
והוא שותק, מתבייש
והוא לוחש רק: אין לי, אין
את שתי ידיו מראה לבן
ובנו במיט ביבלות שבידיים.

כן הידיים...

מיום ליום הוא מתדרדר
התחיל לשתות, להשתכר
כל יום יותר ויותר
איך בן אדם גאה כל כך
איך זה קרה שהוא הפך
לשבר כלי שרועדות לו הידיים?

כן הידיים...

מילים: שמעון ישראלי, לחן: אירית ישראלי