שנים נוקפות

בירקנאו זה משהו אחר.
הפלטפורמה.
הקרשים.
גבישי העצמות באדמה התחוחה.
זה משהו אחר.
שם אני חושב, התחלתי למנות את ימי.
כמה עברו וכמה עוד נותרו.
שם אני חושב, נתקצרתי בראש.
שם לא היה אפשר לרעוש.
לצאת מן הדעת, כן.
זה יתכן.

מה שמפתיע, רינת הציפורים.
הן כנראה אינן חשות בהבל, בעשן הדק.
הן מוליכות את שירתן אל קץ הימים.
אל קץ הדרכים.
ויש פרפרים פה.
ויש פרחים.

כבר אין משלוחים לימין ולשמאל.
כאן רק הדממה מחתכת כשאול.

מילים: דודו ברק, לחן: יאיר קלינגר