למה אנחנו תמיד רצים

צבעתי את עצמי ‟ בצבעי מלחמה
ויצאתי לשוטט בחוץ, לכבוש לי נחמה,
היו שם פרצופים בשלל צבעים,
מלוכסני עיניים
שהביטו בי, אז המשכתי בינתיים.

וידעתי זה לא הזמן שלי,
זה זמן של מישהו אחר,
ואני.. מחכה ומחכה
נו שיגיע .. שיגיע מה?

אז אולי אפתח איזה ספר -
ואקרא משהו מעניין
אאמץ איזה משפט שאוכל לחלום עליו,
שיתן לי איזה מקום לאשליה.

אז למה אנחנו תמיד רצים
אחרי אלה שלא רוצים אותנו,
מן סיפוק שבא למלא איזה מן חוסר מטופש,
משהו בשעות הלילה גורם לי להתהפך בחוסר שקט ,
יש משהו בך שגורם לי לחוסר מנוחה.

אז ישבתי מולו אחרי שהרגשתי
קצת יותר בטוחה,
היה לו מן חיוך כזה שעשה לי
מממ... אני לא יודעת מה,
הוא סיפר לי שהוא הסתובב קצת בעולם,
ראה מפה ומשם ושהוא צריך איזה חיבוק חם,
אז מיהרתי, כן.. מיהרתי מדי
ופתאום מצאתי אותו.. מצאתי אותו מעלי.

חשבתי... איזה מטומטמת
הרי זה מוכר לך כבר,
מסיפור אחר,מזמן אחר
מאלוהים יודע מה זה היה?

אז למה אנחנו תמיד רצים..

אז לבשתי את השמלה הכי הכי שחורה שלי
כמו סיום של תקופה,
הוא התקשר אלי אחר כך ואמר לי
שהוא נוסע לחופשה,
"אני צריך לחשוב קצת מותק,
להיות לבד
תראי,לא הספקתי לנער את שאריות הקשר
שעבר".

לא אמרתי מילה ,פשוט שתקתי
נו, מה כבר יכולתי לומר
חשבתי.. אולי אני לא משהו
אבל גם הוא לא מי יודע מה.

אז למה אנחנו תמיד רצים....

מילים: שרונה נסטוביץ', לחן: שרונה נסטוביץ'