לילות לבד

אל החלון ניגשת
בחדר לא מואר
העיר הזאת רועשת
כאילו אין מחר
עד סוף הלילה
מצאנו תחנה
ומכאן והלאה
כל יום הוא מתנה

ואולי בלילות לבד
אמצא את כל אשר אבד
ויש עוד קו רקיע
עוד יש סיכוי אחד
אפשר עוד להגיע יחד
בסוף לילות לבד

עצום את עיניך
נסה להרדם
אני אחלום עליך
כשאתה חולם

ואולי בלילות לבד...

מילים: אהוד מנור