בובה בחלון ראווה

אם הזהב בשערך אינו רק צבע
אם הכחול במבטך לא מלכלך
אם האדום שבלחייך כמעט מתת הטבע
אז מדוע אי אפשר לשמוע את קולך?

שרקתי לך, אך את לא מסתובבת
קרצתי לך, אך את אינך עונה
אמרתי לך: על מה את עוד חושבת?
ואת נפנפת לך בריסים כאילו לא מבינה

שתי זרועותייך הורודות שלוחות קדימה
ושפתותייך אל מצחי קרובות קרובות
כשמושיבים אותך ישר את מייללת "אמא"
וחבל רק שאינך אומרת לי לבוא

שרקתי לך...

מקושטה בשמלמלות של בלרינה
מעוטרה בקישוטים בשלל צבעים
חכי, מחר אני נשבע לפרוץ את הויטרינה
ולחטוף אותך מתוך חנות הצעצועים

שרקתי לך...

מילים: דליה ריימונד, לחן: דוד קריבושי