האישה מהצללים

היא האישה העצובה מהצללים
השפתיים מחייכות אך מה בפנים
כה חיוור לה בפניה מכסה את הכאב
אף אחד עוד לא יודע מה כואב
הוא לקח לה את חייה
את הלב

בלילות אליו היא עוד בוכה
למה כה אכזר הוא גורלה
מפניו פוחדת לעזוב, פוחדת שזה יהיה הסוף
הוא אינו מניח לנפשה
בלילות זועקת לאמה
מי אותה יציל מפניו כי אין לה מי שאותה יאהב

בחלום שלה היא שקטה ושמחה
לגבר זר נותנת אהבה
כי בבית לה עצוב
לא רוצה שהוא ישוב
אין אותה מי שיאהב אלא הוא

בלילות אליו היא עוד בוכה...

מילים: אלי קשת, לחן: לא ידוע