מגורש

כשתראי אותי עובר
העיר ריקה, בשתיקתה
כמו הודתה
אין לה צורך בי יותר
הרי גם את
לא ביקשת שאשאר
כשישבנו מול ירח
על הספסל אמרת שזה לא קל גם לך
אך בעירך נפלו שמיים
הפכתי זר
וממחר אהיה בלי בית
גרתי בך ובשעתו
היית לי כארבע קירות
כשולחן ערוך ביום שישי
ישבנו שניים אוחזים באושר
רק עינייך כמו ידעת שאין כאן בית
רק מנחת תחנת ביניים
ועכשיו ..מגורש מעירך
מגורש מרחובתייך
מתהלך
לאן אלך
אם עוד כאן כבר מחוץ לשערייך
בגדיי דהו..רגליי כשלו..עיניי כבו.

מילים: תומר ממיה, לחן: תומר ממיה