לראות את הפנים

אחוז תשוקה לראות את הפנים
סכרים דמיוניים בינות לאנשים
במכוניות נוסעות ברחובות העיר
בבניינים כקופסאות של שימורים
שבויים בחלומי
שבויים בדמעתי
האם אזכה לראות אותם נעלמים?

קרא לי משינה
האם תביא לי גאולה
של רחוב ללא שמות
של אפילה חסרת בושות
של צבעים של המראות
של פרחים של חדשות
של מחר לנצח...

אין בי כל שמחה לראות בבוא היום
לראות את העולם, לצעוד את המשעול
לראות פנים שכבר ראיתי מן הסתם
לזעוק מתוך סורגי מוחי, אני זכאי
רץ את המסילות
נלגם במשקאות
מקרצף פנים בצבעיה של חרפה...

קרא לי משינה...

דמדומים באים עכשיו
אפלולית בצבע קרב
רק בקשות לרחמים
שיגידו שראו את הפנים!

קרא לי משינה...

מילים: ברוך פרידלנד