קוטפת

איש עוד לא אמר לך
איך שאת יפה הלילה
איך שאת
פותחת את עליך
אל הלבנה

מתפשטת כמו איזוב
אל תוך סידקי הלילה
מפרקת את הסלע והחול
אשר עומדים לה בדרכה
לחופשי
היא פורחת בדרכה

היא קוטפת
את הזמן
מכניסה בתוך קופסא
מתעופפת כמו ציפור
ויוצאת אל המסע
אל המסע

איש עוד לא אמר לך
איך שאת יפה הלילה
איך שאת
פותחת את עלייך
אל הלבנה

משחקת בשברי כלים
נסחפת אל הלילה
את אוספת ניצוצות כבויים
מגחלי הזמן
כמו ציפור
המלקטת מזונה

היא קוטפת...

בלי לשאול מדוע
החיים הופכים לגעגוע
מתרחק

רק עוד יום או שבוע
ובסוף נשאר לבד
עם הכאב

היא קוטפת...

מילים: ברוך פרידלנד