אודות תמוז
תמוז, בלוח השנה העברי, הוא שמו של החודש העשירי מראש השנה, המתחילה בתשרי, והחודש הרביעי בשנה המקראית, המתחילה בחודש ניסן. חודש תמוז חל במקביל לחודשי יוני-יולי בלוח השנה הגרגוריאני, ומסמל את תקופת הקיץ.
בלוח העברי הקבוע יש בחודש תמוז 29 יום, מה שנקרא חודש חסר. לפי כללי הלוח העברי, שהונהגו בתקופת האמוראים, יום א' בתמוז יכול לחול בימים ראשון, שלישי, חמישי או שישי. כיוון שבחודש הקודם, סיון, יש 30 יום, ראש החודש הוא יומיים, ביום ל' בסיון ולמחרתו, ביום א' בתמוז.
שורשו האטימולוגי של השם תמוז במונח האכדי תָמוֹּזִי (Tamuzi), המבוסס על הגרסה השומרית העתיקה דָמוּ-זִיד (Damu-zid) והגרסה השומרית המאוחרת יותר דוּמוֹּ-זִיד (Dumu-zid), שהפכה מאוחר יותר לדוּמוּזִי (Dumuzi) באכדית. בביתא ישראל החודש נקרא תמוס. תמוז הוא גם השם הערבי והטורקי לחודש יולי בלוח השנה הגרגוריאני.
במקורו, היה תמוז שמו של אחד משנים-עשר חודשי השנה בלוח המסופוטמי, על שם האל תמוז, שבמיתולוגיה המסופוטמית היה אל הפריון. אל זה מוזכר אף במקרא וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז (ספר יחזקאל, פרק ח', פסוק יד). על-פי פרשני המקרא, דרך עבודתו של אליל זה הייתה באמצעות הסקה, ועיניו, שהיו עשויות מתכת שניתכת בחום נמוך (ביחס למתכת שממנה נעשה גוף הצלם), היו נמסות, וכך נראה הפסל כבוכה. על פי הפרשנים (רשי יחזקאל, ח', יד; מלבים שם), מקור השם תמוז במילה ארמית שמשמעותה חום והסקה. על שם החום וההסקה נקרא האליל, וכך גם החודש, שמסמל את תוקפו של הקיץ.
בהמשך חדר השם לאזורים נוספים. בתקופת גלות בבל ושיבת ציון חדרו שמות החודשים הבבליים לשפה העברית, ומאז נקרא חודש זה במקורות העבריים כחודש תמוז. בלוח השנה העברי כונו בתחילה החודשים לפי מניינם מחודש האביב, ניסן, וחודש זה כונה בהתאם החודש הרביעי.
מזל החודש הוא מזל סרטן, על שם מערכת כוכבים דמויי סרטן המופיעה בשמים בחודש זה.
