נותר רק האין

דמדומים ושלכת, עננים באפור
כי עכשיו היא הולכת לבדה אל הכפור.
לא ידעתי מה פשר עצבותה הרכה
כי ניתקה את הקשר, שוב איננה לי מלכה.

נותר רק האין, עצובה הנשמה
דומעת העין, בוכה בדממה.
כואב לי עדיין ויש בעד מה
כי גורשתי כמו קין מלב העלמה.

לא אמרה לי מדוע, לא ידעתי בשל-מה
מבטה לא רגוע עת אקרא לה בשמה.
בתוכי אין מרגוע, שם הרוח שורק
והלב לא ינוח מבכי לא פוסק.

נותר...

אך תקווה בי נסתרת שאולי תחזור
זו הבת הנמהרת ותשוב מן הכפור
לי תגיש שפתותיה בערגת-געגועים,
שוב אביט בעיניה ואמנה רגעים.

נותר...

מילים: שלמה כישור, לחן: שלמה כישור