שיר של מנוחות

לא שלוות ולא נחת. אך כעת חיה,
כעת חיה
עוד נכון לנו ערב מנוחות, רעיה.
ערב מנוחות, רעיה.

ופתחת חלונך ורגעת בו פלאים,
והרוח תנע עריסות ותלויים,
והרוח תאמר: בני צאני ואילי,
ונערות תזמרנה את שיר אללי,
וזימרו נערות: צמותינו קלעים,
והערב עלינו יפה לאלוהים,
והנה כמו ערב חשכנו,
והנה מזמרות אנחנו.

רבו צער ורוגז, אך את הרואה,
את הרואה,
כי נכון לנו ערב מנוחות, רעיה.
ערב מנוחות, רעיה.

והירהרנו דומם: מי באש ייצרף
ומי יישקט, בת, ומי ייטרף,
ומי יישאר לבדד, ואולי
לא תקום בו גם רוח לאמר אללי.
והנה הרהורינו רוגעים וגלויים,
והערב עלינו יפה לאלוהים,
והנה כמו ערב חשכנו
והינה חשכים אנחנו.

לא פיללת, לא חיכית. אבל את הרואה,
את הרואה,
כי נכון לנו ערב מנוחות, רעיה.
ערב מנוחות, רעיה.

ונגעה בך בלי קול השימחה הרכה,
והלבין השיער העוטר לרקה,
והאושר ייגע וחוורת כלילי
בהלך בם ירח ושיר אללי.
ודיברת: זה דודי העולה בבלואים
ואני לו אישתו היפה לאלוהים,
ואראה את פניו וחשכתי,
ולא אבך, כי שפתי נשכתי.

מילים: נתן אלתרמן, לחן: יאיר רוזנבלום