אור בחדרים

תוך כך עולות בחדרים המנורות.
סביבן מתחדש מדי ערב זינוק הצללים,
הנסים כאילו נפלה אש.

הזקנים כבר כימעט ישנים
ופניהם כדבלות התאנים
אך פני צעירים וצעירות
בערב קיץ מאירות.

בוא, ערב קיץ,
אתה אמנם כשעה כבר פה,
אך זו הזדמנות נאותה לומר;
ערב קיץ, בוא.

הרקיע הזה צעיר
וכאילו כולו פליאה.
אין לדעת מה בעיר
יתרחש בעוד שנייה.

למציאות יש דימיון עשיר,
וגם היא עצמה לא ענייה.
בוא, ערב קיץ,
עמוד עם ים ומרחבים סמוכים.

ראה, איך בכל הקומות
לאור החשמל מתהלכים
אנשים ונשים,
כמו בתוך ספרים פתוחים.

בוא, ערב קיץ...

מילים: נתן אלתרמן