אודות הגבעטרון
הגבעטרון היא להקת זמר המתמקדת בשירי ארץ-ישראל, שהחלה לפעול בראשית ימיה של המדינה ופעילה עד היום. הלהקה זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים לשנת ה'תשסז.
הלהקה הוקמה ב-1948 מקרב צעירי קבוצת גבע שבעמק יזרעאל, לכבוד טקס חנוכת מגרש הכדורסל של הקיבוץ, ועד היום היא מורכבת מבני גבע וממספר חברים מהקיבוצים בית השיטה, כפר החורש, מהיישובים מולדת, כפר תבור ותמרת וכן מעפולה, ששרים בה בהתנדבות. לחברי הלהקה עבודה ראשית וזהו להם העיסוק המשני. גילם הוא בין ארבעים פלוס לשבעים פלוס והם מונים חשמלאי, מורות, בעלת מאפייה, עובדי תעשייה, מנהלת גן אירועים, מוסכניק ואחות. הגבעטרון הקליטה אלבומים רבים וקיימה אלפי הופעות בארץ ובקרב הקהילות היהודיות בחול, שזכו להצלחה רבה.
תחילה הופיעה הלהקה רק באזור בה היא נולדה (כאמור בקבוצת גבע) ובסביבתה בשירים על הווי החיים בקיבוץ. לאחר שראה אותה המלחין נחום היימן שהתגורר אז בקיבוץ בית אלפא הסמוך, החל ב-1961 לעבוד איתה, ואיחד אותה עם ההרכב חמישיית גלבוע שהקים קודם לכן. היימן גיוון את רפרטואר הלהקה, משירי ההתיישבות העובדת, שהושרו בקיבוצים וביישובים החקלאיים, למספר סגנונות אחרים, וביוזמתו היא הוציאה את אלבומיה הראשונים. בהתחלה הלהקה לוותה בנגן אקורדיון ובשנים מאוחרות יותר היו לה הרכבי נגנים. לאחר היימן עבדו עם הגבעטרון מעבדים נוספים, בהם דב כרמל, צביקה כספי ואילן גלבוע, המשמש בעשרים ושתיים השנים האחרונות כמנהלה המוזיקלי של הלהקה. מפיק הלהקה כיום הוא דב זעירא.
לגבעטרון רפרטואר עשיר, המורכב הן משירים שנכתבו במיוחד ללהקה והן מעיבודים שלה לשירי ארץ-ישראל מוכרים. הלהקה מזוהה בעיקר עם שירי מולדת ושירי ההתיישבות העובדת, למרות שהיא הקליטה במספר סגנונות ועיבודים, כולל תקליט בסגנון ים תיכוני מ-1994. בין שיריה המפורסמים ניתן למנות את ים השיבולים, עמק שלי, גוונים, ניצנים נראו בארץ, אל בורות המים, אור וירושלים, החיטה צומחת שוב ובת שישים (שנכתב לטקס 60 שנה לקיבוץ גבע). הלהקה נודעה גם בשירים הרוסיים המתורגמים שלה, ואף הקדישה לכך אלבום שלם בשם אל הדרך (1985) עם שירים כמו אל הדרך (כולנו בה נצעד) וכי אבד אשר עבר.
את הלהקה הנהיגה רוב שנות קיומה רינה פירסטנברג, שנחשבה לאמא של הגבעטרון ולקחה על עצמה את כל ענייני הסידור וההנהלה. שיא הצלחתה של הלהקה היה בשנות השבעים והשמונים, אז קיימה הופעות רבות בכל הארץ וברחבי העולם (כולל מסע הופעות מחוף לחוף בארצות הברית), הוציאה אלבומים רבים והופיעה בתוכניות רבות של הטלוויזיה הישראלית. חלק ניכר מהופעותיה היו בהתנדבות למען מטרות שונות. בשנות התשעים פרץ משבר בלהקה, כאשר היו חברים שחשבו שהגיעה העת לפרקה. לבסוף דור המייסדים התחלף בחברים צעירים יותר, כששתי חברות בלבד נותרו מתוך הלהקה המקורית. כיום הלהקה ממשיכה להופיע לפני קהל, אך לא באותה הצלחה כמו בעבר (אם כי כל אלבומיה זכו להצלחה עד היום) וממעטת בשנים האחרונות בהקלטת שירים חדשים.
עד כה הוציאה הלהקה שבעה עשר דיסקים, כמה מהם נהפכו לאלבומי זהב ופלטינה (וחלקם בהתחלה לתקליטי כסף), ומכרו ביחד שלוש מאות אלף עותקים. עלויות ההופעות ממומנות מתוך תקציב קיבוץ גבע ובקיזוז ההכנסות הן מגיעות לאיזון תקציבי.
שירי הלהקה זוכים בשנים האחרונות לפופולריות מחודשת בתוכניות של שירי ארץ-ישראל ובערבי שירה בציבור. ביום העצמאות 2007, הוענק לגבעטרון פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה למדינה. בין נימוקי הפרס נכתב כי
שירם של הגבעטרון, בת שישים, בביצוע מחודש עם הראפר סאבלימינל, הפך להיות ב-2008 השיר הרשמי שליווה את חגיגות השישים למדינת ישראל. הגבעטרון היא אורחת קבועה בפסטיבל עין גב מדי שנה בשנה בחוהמ פסח. בקיץ 2013 קיימה הלהקה במלאת לה 65 שנים סדרת הופעות באמפיתיאטרוני אשדוד, קריית מוצקין ובריכת הסולטאן בירושלים ובאולם האופרה במשכן לאמנויות הבמה שבתל אביב, יחד עם דודו פישר וטוביה צפיר.
